ברגעים אלו, כשאנו נפרדים מן הסוכה היקרה ומהשכינה השוכנת בה, זוכים בעוד ארוחה קטנה בצילו של הקב"ה, ומוסיפים תפילה עמוקה שבשנה הבאה נזכה לשבת בסוכה מעורו של לויתן, ממש כעת אנו מתחילים בחג נוסף, שאף על פי שהוא סמוך לחג הסוכות מכל מקום הוא חג בפני עצמו. למרות שהוא נחגג ביום אחד, הוא מחולק לשני נושאים ולכן נקרא גם בשני שמות, והן: "שמיני עצרת" ו"שמחת תורה". נכון שבמבט ראשון אין קשר בין שני הנושאים, אך בהמשך נראה ששני הנושאים משלימים בצורה מדויקת האחד את השני.

המדרש (מובא ברש"י, בספר במדבר כט) שואל מדוע נקרא יום השמיני דווקא בשם 'עצרת'? ומתרץ: "לשון חיבה הוא זה, כבנים הנפטרים מאביהם, והוא אומר להם: 'קשה עלי פרידתכם, עכבו עוד יום אחד'". והדברים טעונים ביאור, שהרי לכאורה המשל אינו דומה לנמשל, שהרי בנים שנפרדו מאביהם באמת לא ימשיכו להיות איתו, ולכן צריך האב לבקש מהם להשאר לצידו, אך עם ישראל שהקשר שלו עם הקב"ה לא תלוי בשום סיבה או הגבלה כלשהיא, כיצד יתכן לומר שאנו נפרדים מהקב"ה, ולכן הוא מבקש מאיתנו להשאר איתו עוד יום, הרי 'מלא כל הארץ כבודו', ובכל רגע אנו נמצאים עם הקב"ה כביכול?

אלא שישנו הבדל גדול בין הבנה של אדם בשכל בלבד, שהוא יודע בבירור שהקב"ה נמצא איתו, לבין אדם שמרגיש בכל ליבו ורמ"ח אבריו את שכינתו של הקב"ה מרחפת ועוטה על גביו. בכל יום ויום כאשר יוצא אדם לפעלו עדי ערב, ועסוק בהבאת טרף לביתו, אמנם נשארת הידיעה שה' אחד ושמו אחד, אך התחושה בלב והרגש בעבודת ה' מתמוסס לו לאט לאט. לכן ברא הקב"ה תחנות כח גדולות, אשר מטרתם לספק לנו אור רוחני אשר יזרח בליבנו לאורך טווח, ותחושת הגדלות בקרבת ה' תשאר בליבנו. אותם תחנות כח הן הן הימים טובים והשבתות, שבימים אלו אפילו האוכל מתקדש והאדם סופג אל תוכו רוחניות, ועל ידי כך מקבל עוד תוספת קדושה וצידה לדרך לקראת הימים שבהם לא יבלה האדם בבית הכנסת ובבית המדרש, ובסעודות המצוה, באופן רציף. לכן מחשבת האדם בימים אלו צריכה להיות בעיקר על הימים הבאים, וכמו אדם שיודע שיגיעו ימי רעב, שכל מגמתו היא לחסוך ולקמץ בארוחות כדי שיהיה מה לאכול כשיאזל הלחם בשוק, כמו כן בימים שבהם ישנה סייעתא דשמיא גדולה ברוחניות, האדם צריך להפנים יותר לליבו, ולחשוב כיצד יסתדר הוא בימי החול בעבודתו לפני ה' יתברך.

אך יצר לב האדם רע מנעוריו, וגורם לאדם להכנס לשגרה מסוימת שבה החגים נהפכים לעוד ימים שצריכים למרוח, חס ושלום, והמהות העיקרית שלהם לפעמים מתפספסת. לכן הקב"ה רצה ללמדנו: תראו כמה רב ערך יום טוב אחד בעיני, שאני מוכן לעכב אתכם עוד יום אחד לצידי ולעשות ממנו חג. הרי זוהי כל מהותו של "שמיני עצרת", עוד יום אחד לצידו של הקב"ה. וגם מי שפספס את הימים הקדושים שעברנו, ולא ניצל אותם היטב, צריך שידע שסגולתו של יום "שמיני עצרת" היא שהוא יום שלמעלה מן הזמן, ובו עת רצון נפלאה כמובא בספרים, ובפרט על ידי שמחה של מצוה מעומק הלב, יכול האדם להתנער ברגע אחד מעל כל המונעים אותו מקרבת ה' יתברך, מה שלא היה מספיק בכמה וכמה ימים רגילים.

ובדיוק בנושא הזה נכנסת מהותו השניה של יום, והיא "שמחת תורה". הרי מעבר לעובדה שישנה מצוה לעשות שמחה בגמרה של תורה, השמחה ביום זה באה ומסמלת רעיון שאיתו אנו הולכים למלחמת היצר השוררת בימי החול. אחרי שתקענו בשופרות וצמנו, אמרנו סליחות ורקדנו בשמחת בית השואבה, ישנו בסוכה ונענענו את ארבעת המינים, עוד יכולים אנו חס ושלום לחשוב שעבודת ה' תלויה בכל מיני גורמים חיצוניים... לכן אמרו חכמים שדווקא ביום זה נשמח בדבר היחיד שהוא הוא עוגן ההצלה שלנו מאז היותנו עם ועד סוף כל הדורות, והיא בתורה הקדושה. 'בראתי יצר הרע - בראתי לו תורה תבלין', אין מציאות למתק את הרע שבתוכנו לולי מסירות הנפש שלנו ללימוד התורה, כל אחד ואחד לפי יכולתו, וגם הנשים אינן פטורות מלשלוח בעליהן וילדיהן ללמוד. החמצן שלנו בעבודת ה', גם בדורות הטכנולוגיה המתקדמת, ועידוני הגוף הבלתי נגמרים, היא אך ורק על ידי חיבור לתורה הקדושה. אין לאדם שום השגה והבנה מהו רגע של נחת רוח אמיתית לפני שהוא תירץ רשב"א מוקשה, או ישב רש"י לא מובן. כי התורה והקב"ה - חד הם. ואדם שעוסק בתורה הקדושה הוא עוסק אך ורק ברצון ה', ואם המקור לכל העינוגים בעולם הוא ה' יתברך, אז למה ללכת ולחפש שלוה בדברים שה' יתברך יצר, במקום שנלך למקור ממש?! לכן אדם שביום זה שמח בשביל התורה, ומחפש דרך ונתיב להשתלב בדרכי התורה הקדושה, יזכה ביום אחד להתעלות הנפש גדולה, כיוון שאז הוא נדבק במקור של כל השמחות.

אך בשביל לזכות לטהרה כה גבוהה, צריך האדם לפני כן להיות כנה עם עצמו, ולזכור מה שאמר אחד מגדולי האדמורי"ם לחסידיו  שלא יתכן   שינשקו את ספר התורה ויחבקוהו, ואחר כך במשך שנה שלימה לא יעסקו בו, הרי זוהי צביעות. המטרה היא שאחרי כל הרקודים והשמחות, נפתח את הלב ונבקש לפחות להפנים את דברי התורה, ואדם שמבקש ורוצה באמת - אין ספק שיזכה לכך, כי 'יגעת ומצאת - תאמין' ובפרט בימים אלו שלכלוך העוונות עוד לא טנף את ליבנו, ואנו עוד זכים וטהורים מסליחת יום הכיפורים ושמחת חג הסוכות. והראיה שהקב"ה חפץ בנו שנשאר לצידו עוד יום אחד, ואם לא היינו רואיים לא היינו זוכים לכך. לכן ה' יזיכנו לרצות באמת ולדאוג שיום קדוש שכזה, במיוחד השנה כשחל החג ביום השבת, יהיה מן הימים שנזכה לקחת איתנו אל עולם האמת, ולהיות גאים שמהם ואילך התעלנו וקבלנו על עצמנו עול מלכות שמים באהבה. אכי"ר.