אם חיפשנו פעם בהלך מחשבתנו, היכן היא הנקודה שבה החל עם ישראל את צמיחתו ואת גדילתו, עד שרכש את הכינוי הנכבד 'עמו של הקב"ה', צריכים אנו לדעת שבפרשת השבוע שלנו נמצא את אותה נקודה.

לאחר אלפיים שנה שהעולם כבר קיים, עשרים דורות שביניהם חוטאים רבים בתקופה ארוכה זו העולם קיים אך ורק בזכות החסד הגדול של ה' יתברך, קם אדם אלמוני העונה לשם אברם, הידוע כ'בנו של עובד האלילים הגדול בעולם', והחל לזעוק בקולי קולות במרכזי התרבות בעולם: 'יש מנהיג לבירה!', 'ה' הוא האלוקים!', 'העולם הזה אינו הפקר', 'כל פעולה בעולם מושגחת מלמעלה!', כמובן שהכל נעשה בטוב טעם ודעת כי הרי הגמרא מעידה שלא נמצא חכם כמותו בכל העולם, אך בכל זאת לבוא ולעמוד מול דור שלם של מתנגדים ומנאצים, לאחר אלפים שנה שבני האדם היו חיים חיי כפירה ועבודת אלילים, זה דבר פלאי. מנין שאב אותו אדם, שהתברר בסופו של דבר כאברהם אבינו, את הכוחות העל אנושיים הללו, לעמוד ולפרסם את שם ה' יתברך בכל קצוי תבל, כשהוא מעבר האחד וכל העולם כולו מן העבר השני?

במדרש מובאת מחלוקת באיזה גיל הכיר אברהם את ה' יתברך, ישנה דעה שכבר מגיל שלוש הכיר אברהם שיש מנהיג לעולם, וישנה דעה נוספת שרק בגיל ארבעים ושמונה הכיר אברהם את העובדה שה' הוא אלוקי האלוקים, וכתבו המפרשים שאין זו מחלוקת כלל, אלא הפירוש כך הוא: באמת בגיל שלוש הבין אברהם שאין זה הגיוני שהעולם נוצר מאליו, או שחס ושלום אין הקב"ה משגיח עלינו, וקיבל על עצמו לחקור את הדבר היטב, ומה שרשום שהכיר את בוראו בגיל ארבעים ושמונה, מדבר על התוצאה הסופית של אותה חקירה של אברהם אבינו, שבה הגיע למסקנה כי ללא אמונה בה' יתברך, אין לעולם שלנו שום יעוד ושום סיבה להיות קיים. ארבעים וחמש שנים של חקירה מתמדת הובילו את האדם אשר גדל בצילם של פסלי הבלי העבודה זרה, לשנות את כל חייו ולפרסם את שם ה' יתברך בעולם. ה'יושר דברי אמת' מסביר כמה גדולה היתה מעלת אברהם אבינו, במשל לאדם שהיה רואה בכל בוקר מישהו שעובר מולו בריצה, למרות שהוא רואה את אותו אדם רץ בכל יום, הוא לעולם לא יזכור איך הוא נראה במדויק. ולעומתו אדם שנוסע ברכבת ומולו בכל בוקר יושב אדם שאינו מכיר, אך כיוון שבכל הנסיעה פניהם מופנות אחד כלפי השני, יזכור את תווי פניו בשלימות. כך אברהם אבינו שהיה שם במחשבתו את מחשבות ה' יתברך, בכל עת ובכל זמן, לכן ברגע שהגיע לו איזה אות וסימן קטן מן השמים ישר זיהה את השולח, והבין שה' יתברך עומד מאחורי הנסיון או הסימן. אך אדם שפעמים לומד ופעמים אינו לומד, או פעמים מתפלל ופעמים לא מתפלל, יכול להיות שה' יתברך שולח אליו מסרים כל היום, אך הוא אינו מזהה את השולח בדיוק כמו במשל.

אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים, אין המטרה חס ושלום לשמור את האמונה בקב"ה לעצמינו, רק לפרסם ולגדל אותה בכל העולם. 'ויהי אור' - זה אברהם, שהאיר את פני כל העולם באמונתו לקב"ה. לא לחינם מכנים חז"ל את אברהם אבינו 'אור'. אם ננסה אנחנו להבין מעט איך הגיע אברהם לדרגה כזו שהמדרש משווה אותו לצלוחית של בושם שבכל מקום שהיא נמצאת מיד מופץ ריח טוב לכל הכוונים, אנו צריכים להיות בטוחים שקודם כל אברהם ע"ה הבין מול מי המלחמה שלו. הר' מפשיסחא ממשיל את העולם שלנו לעיר מלאה בצרות, שתושבי העיר הרגישו שחייבים הם לגשת אל המלך ולבקש ממנו לפתור להם את כל בעיותיהם, רק דבר אחד הפריד ביניהם לבין המלך, הארמון הגדול היה מלא בחושך, ועד שהאדם היה מצליח להתקדם קצת הוא כבר היה עייף והיה צריך לחזור לביתו ולהתחיל מחר הכל מחדש. עד שיום אחד קם אדם וחשב מדוע כשנגמרים כוחותי אני הולך לביתי ומתיאש? מדוע שלא אשים מנורות קטנות בדרך כשאני הולך, וכך למחרת כשאבוא אוכל לחזור למקום שהפסקתי בו במהירות. וכך עשה ותוך ימים מועטים מצא את דרכו לחדרו של המלך.

כך גם אברהם אבינו, הבין שעולם שבו ישנו חושך ושום דבר אינו ברור, צריך להאיר, לא יעזרו מלחמות עם מקלות וחרבות, רק אור התורה ודרכי הנועם יכולים לבנות לנו נתיב שבו נהלך יחדיו כולנו שכם אחד, ונביא את הגאולה מכל הצרות והיסורים. אך דבר אחד צריך לזכור, והוא שבכל פעם שיגמר לנו הכח להמשיך לצעוד לעבר הגאולה, ממש כמו במשל, צריכים אנו לא לאבד את הנקודה האחרונה שבה הפסקנו, אסור לנו לסגת אחור ולתת לאויב הוא היצר הרע לנצח. 'כל מצוותיך אמונה', אומר דוד המלך ע"ה, וכיוון שכך צריכים אנו לקחת בחשבון, שיבואו ימים שלא נוכל להסביר כל מה שקורה לנו על פי שכלנו הקט, אלא נצטרך לחזק עצמינו בבטחון שהתקוה לטוב והאמונה בה' יתברך תנצח ותשבור את כל הקירות של החושך. הרי אברהם אבינו עבד את ה' יתברך במשך שבעים וחמש שנה עד שזכה שה' יתברך נגלה אליו. וגם שנגלה אליו ה' יתברך, לא נתן לו יותר מידי ממתקים, אלא ניסה את אמונתו בו, על ידי הנסיון הקשה של עזיבת בית ההורים וארץ המגורים, דבר שאין באפשרותינו לתאר את קושיו, במיוחד בדורות שאנו יותר מפונקים, ולא חסר בהם דבר. אך אברהם אבינו ידע, שעבודת ה' לא קונים ביום אחד וגם לפעמים לא בשנה אחת, אך הדבר משתלם, כמו שאומר הר' מקוצק: להיות עובד ה' זה דבר קשה, אך יותר קשה לא להיות עובד ה'. לכן צריכים אנו לזכור 'אחד היה אברהם', ממש כפשוטו, ללא חברים, ללא עזרה, ללא תמיכה, אפילו לוט שכביכול היה קרוב משפחתו לא הועיל לו בימיו הקשים.