אם ננסה לתפוס את התגובה שתהיה לאדם ברגע שיבואו ויבשרו לו: 'תשמע, ממחר אתה לא עובד במשך שנה, ובקשר לפרנסה - אל תתדאג יהיה בסדר', ספק רב אם רוב האנשים יגיבו בצורה לבבית בשומעם משפט זה. כמה אומץ קדוש יש במצוות האדירות שהנחילה לנו תורתנו הקדושה. 'המצווה' בהא הידיעה, שבה שזור הכי הרבה אומץ היא מצוות הבטחון בה'. היא חוט שעובר דרך כל כך הרבה מצוות בנוסף על מצוות השמיטה, פשוט 'כל מצוותך אמונה'. אם ניקח לדוגמא את מצוות פריה ורביה, שעל אף שאין אשה בעולם שלא רוצה ילד, אך אחרי כמה לידות קשות, וצער גידול בנים, החשק להמשיך ולהביא ילדים אמור לכאורה קצת לדעוך, אך לא אצל עם ישראל - שדגל הנושא שלו הוא משפחות ברוכות ילדים, 'אל תקרי בניך אלא בוניך', או אפילו מצוות סוכה שלכאורה הגמרא קוראת לה 'מצוה קלה', אך אדם שיושן בסוכה בתנאים לא כך לבביים - מראה לה' יתברך כי הוא כל כולו מלא ביטחון שהתחושה האלוקית שבמצווה תבוא דווקא מן הדברים שלכאורה מפריעים לי ומונעים אותי מלקיים את המצוות. אין אדם שאין בו אמונה, אבל גם אין אדם שיש בו מספיק אמונה.

●

כל אבא שמחנך את הבן שלו, נוהג להדגיש לו את העובדה שהחיים לא ימשיכו להיות כל כך קלים, ואת העובדה שהעולם לא תמיד יחייך אליו, כיוון שזו האמת, בחיינו ישנם כל כך הרבה מכשולות שאנו צריכים לדלג מעליהם, ומי יכול להבטיח לנו מה יוליד יום? לכן אומר הפסוק 'ואמונתך בלילות', דווקא בעולם הזה שדומה ללילה, צריכים אנו להשתדל בכל צעד ושעל להאמין שיש עלינו פיקוח עליון שלא יטוש ולא יעזוב אותנו, וכמה שהאדם יותר יותר יתחזק במחשבה הזו - ינצל ויבדל מכל מהמורות החיים. הפסוק במשלי אומר 'חרדת אדם יתן מוקש', אדם יכול להביא צרות על עצמו אך ורק מהפחד שיש לו מהם, חסרון באמונה כביכול מראה שהאדם לא סומך על שמירתו של ה' יתברך והוא מבקש יותר, ולכן המזיקים מתגרים בו. אך 'הבוטח בה' ישוגב' - אפילו אם נגזר על האדם ח"ו גזירה קשה - יכול הוא על ידי התחזקות בביטחון גמור בה' יתברך להסיר מעליו כל הדינים הקשים.

●

עד כדי כך שכר הבטחון בה' הוא גדול עד שאפילו רשע הבוטח בה' חסד יסובבנו, הגמרא מעידה על עיר שבה היו גנבים לא נתפסים לעולם, זאת מכיוון שהיו מתפללים לה' שיצליח את גניבתם! ( כמובן שאל אמונה ואין עוול, ואת העונש שלהם קיבלו בדרכים אחרות ) , אך עצם הרעיון הוא מבהיל, הרמב"ם כותב : 'מי שאלוקיו בקירבו לא יגע בו רע כל עיקר שנאמר 'תירא כי איתך אני' (ישעיה מא) , כל מי שהביא עצמו עד ששפע עליו השכל ההוא (הביטחון בה'), יתדבק בו ההשגחה וימנעו ממנו כל הרעות כולם, כמו שאמר דוד 'ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם'. ועוד כתב ה'נפש החיים': 'ובאמת הוא ענין גדול וסגולה נפלאה, להסר ולבטל מעליו כל דינין ורצונות אחרים, שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו שום רושם כלל, כשהאדם קובע בליבו לאמר, הלא ה' הוא האלקים האמיתי, ואין עוד מלבדו יתברך שום כח בעולם וכל העולמות כלל, והכל מלא רק אחדותו הפשוט יתברך שמו, ומבטל בליבו ביטול גמור, ואינו משגיח כלל על שום כח ורצון בעולם, ומשעבד ומדבק טהר מחשבתו רק לאדון יחיד ברוך הוא, כן יספיק הוא יתברך בידו שממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות הרצונות שבעולם, שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל'. והסגולה הזו בדוקה עד כדי כך שר' חיים מבריסק ומשפחתו שרדו את כל השואה בזכות זה ששמו על ה' מבטחם.

●

את תהליך קניית האמונה מסביר רבנו ה'בעל שם טוב', במשל נפלא למלך אשר הקיף עצמו באלפי חומות, אחת אחרי השניה, אשר נעשו באחיזת עינים, וככל שהחומות היו יותר קרובות למלך פיזר שם ממון רב יותר, וכך עשה להנאתו, לראות כמה יחפצו בני ממלכתו להתאמץ ולבוא לראות את פניו, היו שכבר בשער הראשון החליטו שקשה עליהם המלאכה, לתפס על חומה כל גבוהה - וחזרו לאחור. אך היו כאלה שחשקם לראות את המלך היה עז יותר, ובכח התקדמו לעבר החומה - וכשהגיעו ראו שאין שם כלום, הכל רק אחיזת עינים, וכך זכו בשלל הגדול שהונח שם, וכך בחומה הבאה, עד שזכו וראו את יופי פניו של מלכם האהוב. הנמשל ברור, מאז שנחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים, אותה חומת ברזל היא המחשבות הזרות שלנו, שנכנסות לראשנו ומקטינות את אמונתנו, אך אדם שאי פעם בטח בה' באמת, יודע שכל ההשתדלות היא פרי הדמיון, ודבר שנגזר על האדם מוכרח הוא לקבלו גם אם יברח ממנו ויטפס על עץ גבוהה, כמובן שאדם צריך לדעת מהי דרגתו הנוכחית באמונה ולא לשקר על עצמו שהוא מאמין, אבל כל זה בתנאי שהוא תמיד מנסה ומייחל לרגע בו הוא ישבור את כל החומות ויאמין באמונה שלימה ובבטחון גמור בה' יתברך, כל נסיון שיהודי עובר באהבה, כל הודאה של יהודי לה' יתברך גם על הרע שעובר עליו, מחזקת ומחשלת את אור נשמתו להיות קרוב יותר לה' יתברך. כשאדם מוסר נפש לכבוד ה' - הוא מקבל במתנה מן השמים, את שלוות הנפש הגדולה ששורה רק על הבוטחים באמת בה', כך אברהם אבינו קיבל את התואר של אב המון גויים, על ידי שהכניס אמונה בכל מקום שדרכה רגלו, הוא הבין שאדם המכיר במלכותו של הקב"ה נעשה שותפו בבריאה, וכמו שהקב"ה הוא כביכול אביו של העולם למעלה, כך אברהם קיבל את התואר הזה כאן למטה בעולם הזה. ה' יזכנו להפנים את הדברים, והלתחזק בכל עת בדברי אמונה, כמו שאמר דוד המלך 'האמנתי כי אדבר', וכך לקדש שמו יתברך ברבים להחזיר עטרה ליושנה, את כל עם ישראל לזרועות הפתוחות של הקב"ה.