הרב יוסף חיים - ט' באב

1937שנה עברו להן, וליבנו עדיין אינו שלם. חור רוחני עצום נבקע ביום תשעה באב, חומה של ברזל נפסקה והרחיקה אותנו שיעור עצום מאבינו שבשמים. אין זה הפירוש הפשוט של המילה 'הרחקה', כמו אדם שמתרחק מחבירו, ומבקש לא לראותו שוב. אלא הרחקה זו פירושה: שאע"פ שהקב"ה כל כך רוצה בקרבתנו, ואנו כל כך רוצים וצריכים בקרבתו, אין לנו כלי אשר בו גנוז הכח והיכולת ליצור את החיבור המושלם, בין כנסת ישראל לאביה שבשמים, כלי זה הינו בית המקדש. האבדן העצום שנחלנו בחרבן בית המקדש, לא מספיק מורגש בחיי היום יום שלנו, בהשאווה לאותם דורות שראו את הבית בתפארתו, עומד ומשרת את עם ישראל, אך בכל אופן עצם העובדה שאנו יהודים, צריכה לעורר בליבנו כמיהה ורצון, להגיע ליום שבו יאמר לנו הקב"ה 'שובי שובי השולמית, שובי שובי ונחזה בך'.

הסבר לאורך הגלות הזו שאנו סובלים כל כך הרבה שנים, מוצאים אנו בחז"ל (יומא ט,ב) : "ראשונים שנתגלה עוונם - נתגלה קיצם, אחרונים שלא נתגלה עוונם - לא נתגלה קיצם". ונראה שאפשר להסביר את הדברים על פי שאלת רבינו יונה בפירושו על מסכת ברכות: מדוע חכמים קבעו את מחיר החטאת בשווי מעה אחת, ואילו את מחיר האשם בשווי ארבעים ושמונה מעות? הרי שניהם באים על חטאים, אם כן מן הראוי שיהיה מחירם זהה, או לפחות בקירוב, כיצד יתכן שהחמירו חכמים כל כך עד שקבעו את מחיר האשם פי ארבעים ושמונה מן החטאת? ומסביר הר' יונה, שכיוון שהאשם בא על ספק חטא, ולא על חטא גמור, כגון אדם שחושש שאכל חלב במקום שומן, ומביא אשם שנקרא 'אשם תלוי', על אדם כזה החמירו חכמים, כי טבע האדם לחשוב שהוא לא חטא, ועם זאת גם לא להתחרט כל כך. שלא כמו באותו אדם שמביא חטאת, שם ברור שחטא, וכן ברור שיתחרט חרטה אמיתית, ויקבל על עצמו תשובה ומשנה זהירות מן החטא, עליו אין צורך להחמיר במחיר הקרבן.

על דברים אלו מובנים דברי הגמרא לעיל. 'ראשונים' - פירוש אותם שהיו בחרבן בית ראשון, 'נתגלה עוונם' - שהרי בית ראשון נחרב בעוון גילוי עריות שפיכות דמים ועבודה זרה, שאלו הן חטאים גמורים וברורים, אין אדם שיצדיק מעשים כאלו, ולכן כל אותו דור שראה לאן הובילו מעשיו הרעים, קיבל את האמת ועשה תשובה מעומק הלב. אך 'אחרונים שלא נתגלה עוונם' - כל אותו דור של בית שני, שנחרב בעוון שנאת חינם, שהוא עוון שכל אחד מטעה את עצמו שהוא אוהב ישראל באמת, או שהיצר נותן לו היתרים שיהודי מסויים 'מצוה' לשנוא ולנגח, חטא כזה שלא משכילים עם ישראל לעשות עליו תשובה, יכול לגרום למצב כזה שגם 'לא יתגלה קיצם', זאת אומרת שהקץ והסוף של הגלות מסתתר מאיתנו עקב עוון שנאת החינם שדבוק בנו, ואף על פי שהוא ממש קרוב - קשה לנו להאמין בו בלב שלם, והיצר מסובב לנו סיבות על גבי סיבות מדוע אין אנו ראויים להיות הדור שבו בית המקדש הנצחי יבנה, שכמובן כולם מקורן בדמיון השוגה והמתעתע שלנו. כמו שכתוב 'הינני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי' - על עצם זה שאין אנו מבינים שחטאנו, על זה אנו נשפטים.

אם כן צריכים אנו להתעורר ולהתפקח, הרי לא מדובר כאן בקבלות אשר אין האדם מסוגל לעמוד בהן, סך הכל להיות יותר סבלן לזולת, יותר לכבד אותו, יותר להעניק לו, האהבה ממילא תבוא. אנו לא יכולים לתאר כמה נקבל בחזרה ממנו, עבור חיוך קטן שאנו נותנים, אין אנו מבינים את העוצמה של מילה טובה, וכל שכן אם נוותר באמת בשביל הזולת, לא יעלה על דעתנו כמה אנו יכולים לקבל מאותו אדם שאתמול הקלנו ראש בכבודו. יותר מזה כותב רבינו ה'חפץ חיים', שסגולה בדוקה לאדם להוושע מצרותיו, היא להשתתף בלב שלם בצרת הזולת, כשאדם מקבל על עצמו להקל מכתף הזולת את עול צרותיו ויסוריו, מידה כנגד מידה הקב"ה בכבודו ובעצמו מסייע לו להסיר מעליו את עול צרותיו. רבים מאיתנו צריכים ישועות, ומחפשים אותן בשמים, בזמן שהן כאן מתחת לאף? בזמן קצר אדם יכול להתרגל לחייך להחמיא לכל הסובבים אותו, ולהעלות את איכות חייו החברתיים והאישיים לפסגות שעוד  לא ביקר בהם, לכן צריך הרבה חכמה לא להפסיד כל המצוות האלו שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא.

 סיבה נוספת שבעבורה נחרב בית המקדש מובאת בגמרא בבא מציעא (ל,ב) : "לא נחרבה ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה", והדבר תמוהה. איך יתכן שעם שהלכו יד ביד עם התורה, יביאו חרבן על עצמם? אך כאן רמוז עוד יסוד גדול באהבת ישראל. הרבה פעמים אנו נתקלים במצבים, שעל פי שיפוט ראשוני מצריכים תגובה חריפה, אך דווקא במצבים כאלו נדרשים אנו להפעיל את השכל כדי להבין מדוע הצד השני אמר מה שאמר. אדם שיודע לשמוע מה המסר הפנימי שהחבר רוצה להביע בדבריו, לעולם לא יעלב או יכעס. לפעמים הזולת עושה דברים שגויים מבחינה חיצונית, אך הכוונות שלו מלאות בהרבה אהבה. ירושלים של זמן החרבן, לא השכילה להעמיק ולחשוב מה רוצה באמת הזולת להביע בדבריו, אלא הגיבה בתגובה ראשונית, על פי מה שהדין מחייב ממבט חיצוני, דבר כזה יכול לגרום אפילו לחרבן. בואו נשתדל לדון לכף זכות, ולהבין שבסך הכל אף אחד לא אוהב להתקוטט ולריב, כולם רוצים שלכולם יהיה טוב, ואם נראה לפעמים שלא כך, אדרבא זוהי הסיבה שאנו צריכים להרבות ולפעול ביותר אהבת אחים, כי כולנו בני אברהם יצחק ויעקב, וכולנו צעקנו ביחד נעשה ונשמע, באותו מעמד שקישר את כולנו לעם אחד. יהי רצון שנזכה לסעודת מצוה בליל ט' באב, והאבל והמספד יהפכו למחול, אמן.