הרב יוסף חיים גבאי שליט"א - פרשת מטות

בפרשת השבוע מוצאים אנו כי הקב"ה מצוה את משה רבינו ציווי מענין הטעון ביאור. "נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים, אחר תאסף אל עמיך", מכאן למדים אנו כי הקב"ה מבקש נקמה מאת שונאי ישראל, אך לכאורה הדבר קשה הרי התורה מלמדת אותנו במקום אחר לעשות בדיוק ההיפך מזה, "לא תקום ולא תטור", וכן בחז"ל מצאנו ש"כל המעביר על מידותיו – הקב"ה מעביר לו על כל פשעיו", וכן שיבחו חז"ל את ה"נעלבים ואינם עולבים, ושומעים חרפתם ואינו משיבים, עליהם הכתוב אומר 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'", ומדוע כאן מצאנו שהקפיד הקב"ה כל כך שתתקים הנקמה?

 

אלא שמסביר בספר 'מעיין השבוע', כי ישנו הבדל גדול בין שני הדברים. כשהזולת מצר ומפריע לאדם, מצווה הוא להבין כי הכל בידי שמים, ואם הוא היה נקי מעוונות – גם לחבר לא היתה יכולת להפריע לו, ולכן מצווה הוא לקבל את הכל לטובה ,לא לנקום בחבר וממילא גם לא לשמור לו טינה. אך עתה מדין לא נלחמו איתנו בגלל שנאה אלינו, אלא בגלל שנאה לה' יתברך. וכביכול אם היתה להם האפשרות להלחם עימו – היו מנסים לעשות זאת, וכל מה שהם נלחמו איתנו זה רק בגלל שאנו הקרובים ביותר לה' יתברך בעולם הזה. ובמקום שישנו פגם אפילו אקטן בכבוד שמים, אסור לשבת במנוחה וברוגע אפילו שעה אחת. המדרש רבה אומר על ענין שכזה "בענייני רשאי אני למחול, אך לא בעיניני בוראי, עליהם אמר דוד המלך "הלא משנאיך ה' אשנא ובמתקוממיך אתוקטט, תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי" [תהילים קלט,כא]. וחז"ל למדו מהמדיינים

 

וראיה נפלא מצאנו לדבר, שהרי הרמב"ם פסק שאין לחתום בברכת המזון בברכה השלישית "מושיע ישראל ובונה ירושלים", מכיוון שאין לתחום בשתים. והקשה שם הלחם משנה, הרי בסוף קריאת המגילה אנו כן חותים בשתים "האל הנפרע להם מכל צריהם, האל המושיע"? ותירץ שחתימה שכזו לא נחשבת חתימה בשתיים, כי אין תשועה לישראל אלא בהפרע מאויבנו. כשאדם פוגע בכבוד שמים הוא לא אויב שלנו, הוא אויב של הקב"ה, ובאופן כזה אין לשאת לו פנים בדבר!

 

רגש הנקמה הוא רגש הטבוע בנו חזק חזק, וכדברי הרמח"ל "כי האדם מרגיש מאד בעלבונותיו ומצטער צער גדול והנקמה היא לו מתוקה מדבש כי היא מנוחתו לבדה" (מסילת ישרים פרק יא), ולמרות זאת האדם צריך לעשות כפי יכולתו כדי להתגבר על יצר הנקמה, וצריכים להרבה מאוד אמונה כדי להתגבר על אותו יצר רע שמכריח את האדם להשיג את הנקמה המתוקה. כל זה לכאורה לענין האיסור לנקום, אבל כיוון שהנקמה כל כך עריבה לאדם, היינו חושבים שברגע שהתורה תצוה עליו לנקום מיד הוא יקפוץ על הרעיון ויעשה זאת בשמחה, מכיוון שהנה סוף סוף נתנה לו התורה בימה עליה יפרוק את יצרו הרע, אך הנה בדיוק להיפך, דווקא בענינים שנוגעים לכבוד שמים, האדם מקבל פיק ברכים ונעשה "אוהב שלום ורודף שלום", וחפץ פתאום להתנהג בדרכי נועם עם סביביו. הוא שוכח שאתמול שכרצו לקחת לו חפץ שהיה חשוב לו, הוא לא יכל לשבת מרוב רתיחה על אותו פלוני שעשה זאת. וכן ר' ברוך בער, מגדולי ראשי הישיבות, היה אומר "האהבה שלנו לגדולי ישראל לא תהיה שלימה, עד שנשנא באמת את שונאי ישראל". וגדולה מזו מביאים בשם ה'חזון איש', שכשם שהחטא של דור החרבן היה בשנאת חינם, שבגללה עד היום לא נבנה בית מקדשנו, כמו כן הדור שבו עתיד להבנות בית המקדש יצטרכו לתקן את אותה שנאה פסולה – על ידי שנאה חיובית, והיא השנאה שדיברנו עליה לעיל, לרשעים אשר מתנגדים למלוכת ה' בעולם.

 

הסלידה שהמושג שנאה הוא טבעי בדורנו, בדור שכולם מנסים להיות "יפי נפש" ולייצג את האהבה והשלום, נראה המושג שנאה כ"מוקצה מחמת מיאוס". ובאמת אנו אין לנו רשות להשתמש במצוה זו כפי רצוננו האישי, שאם כן על כל מי שלא ימצא חן בעינינו נאמר שהוא משונאי ה' חס ושלום, ונבוא לשנוא כל מי שעובר ברחוב. אלא המצוה היא באמת לאהוב את ה' עד שכל התנגדות לקידוש שם שמים בעולם תיצור מאליה את השנאה האמיתית שבוקעת לבדה מן הלב, ואת ההאהבה האמיתית הזו ישנה רק לגדולי ישראל. שרק להם יש את יכולת ההכרעה את מי מותר ואת מי אסור לשנוא, כי הם לא מדברים מתוך נגיעות או רגשות זולים, אלא הם עובדים קשה כל ימיהם כדי למגר כל נגיעה קלה של היצר הרע מחייהם, ורק אחרי בדיקות רבות יכולים הם להחליט את מי לכנות בתור "טועה" שצריך לדון לכף זכות, או חס ושלום בתור "לוחם בה' ובעם קדשו" שיש מצוה לשנאותו.

 

"אל נקמות ה'", למדים מכאן חז"ל שגדולה נקמה שנאמרה בין שתי שמות של הקב"ה, והסבירו המפרשים שדווקא בגלל שהנקמה היא כל כך דבר מאוס ושלילי היתה התורה צריכה לומר פעמיים את שם ה' לידה, כדי להסביר לנו שהכל תלוי במי ועל מה נוקמים. כשהנקמה נעשית מתוך אהבה ורדיפה לחיי העולם הזה, היא מאוסה מאין כמוה, אך שהיא נעשית כדי לרומם את קרן התורה וכדי להחזיר את הכבוד האמיתי שמגיע לעולם התורה, אין למעלה ממנה, והקב"ה מוכן לכתוב עליה את שמו בתחילתה ובסופה. במלחמת העולם השניה, כשהגיעו הידיעות ליהודים בכל רחבי העולם על ההשמדה ההמונית של היהודים בתאי הגזים וכו', כינס הרבי מהויסטין את חסידיו ואמר "רבונו של עולם, מצפים אנו בכל יום לתשועת ישראל, אך ישועתם אינה שלימה בלא נקמה מצריהם". ה' יזיכינו להגיע ליום בו יאמר הקב"ה "לי נקם ושילם", וישלם לכל הרשעים על העוול הגדול שעשו לעם ישראל בכל הדורות, ה' יזיכנו לכך בקרוב, אכי"ר.

 
שירים
תהילים קבוצתי
צריבת דיסקים
שמע לפי מרצים
שמע לפי נושאים
מאמרים - פרשת שבוע
תהילים
מקוואות בארץ
גמ''ח
ספריה
תקנון
 
שלח לחבר | הדפס | הוסף למועדפים | מפת אתר | צריבת דיסקים | תקנון | עמוד הבית | צור קשר

DIGIT - בניית אתרים


הרב משה בן משה|הרב אהרון ירחי|הרב אריה מאיר|הרב בצרי|הרב דוד קורן |הרב דניאל זר|הרב חיים שמולביץ|הרב יהודה יוספי|הרב יהודה צדקה|הרב יוסף חיים גבאי|הרב רפאל רובין|הרב ניסים יגן|הרב עובדיה יוסף|הרב עמנואל מזרחי|הרב צבי בן פורת|הרב ראובן אלבז| הרב שי פרי|שכפול דיסקים|סיפורי צדיקים|חינוך ילדים|מוסר|שירים|גמ"ח||אומנות|ספרים|צעצועים במחירי סיטונאות|הדף היומי|הדף היומי לצפייה|דף היומי|| צריבת דיסקים, צריבת דיסק, שכפול דיסקים, הדפסת דיסקים, ייצור דיסקים, שכפול דיסק,שכפול cd, שכפול dvd, צריבת cd, צריבת dvd, ייצור דיסק, יצור דיסקים, הדפסה על דיסקים, דיסקים תורניים,

;