המדרש בפרשת השבוע מלמדנו יסוד עצום בהבנתה של תורה. המדרש מקשה, הרי מתחילה כשביקש הקב"ה ממשה רבינו להיות מנהיגם של ישראל, אמר לו משה "לא איש דברים אנכי", ואילו כעת מתחילה פרשתנו במילים "אלה הדברים אשר דבר משה..", הרי שמשה הוא כן איש דברים? ומתרץ המדרש ש"כיוון שזכה לתורה נתרפא לשונו, והתחיל לדבר דברים", אך עדיין לא מובן מה הדברים שמשה לא יכל לאמרם עד שזכה לתורה, כי אם מדובר בתוכחות הכתובות בפרשתנו הרי הדבר הקל ביותר הוא להוכיח את הזולת, אם כן מה התחדש במשה רבינו לאחר שזכה לתורה כדי שמעתה יוכל לומר את אותם דברים?

הירושלמי ביומא (א,א) אומר כי כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, מעלה עליו הכתוב כאילו הוא החריבו", ולכאורה שואל ה'שפת אמת', כיצד יתכן שעל צדיקי יסוד עולם אשר חיו במהלך כל הדורות ובית המקדש לא נבנה בימיהם, כיצד יתכן לומר עליהם שהם החריבו את בית המקדש? אלא שההסבר הוא שכל אדם צריך לנצל את ימיו עד תומם, כי האדם כצל עובר וימיו עוברים חולפים ואי אפשר לעצור את הזמן, אך הדרך היחידה להנצל מכך, הוא על ידי ניצול מקסימלי של היום לתורה למצוות ולמעשים טובים. כי כל אחד מאיתנו שיתבונן בשנה האחרונה וישאל את עצמו מה עשיתי במהלך השנה שחלפה לי בין רגע? כמה הנאות נשארו לי מכל התהפוכות שעברו עלי בימי האדם החולפים? כולם יקבלו את אותה התשובה: לא הספקתי לעשות כל מה שרציתי. הזמן הוא מכונה משומנת היטב וכל שניה שחולפת לה בלא עשייה – לעולם לא תשוב, לכן הצדיקים ותלמידי החכמים בכל הדורות, היה עומד מולם ענין זה, והוא ניצול הזמן כמה שיותר. ולכן הזוהר הקדוש אומר על הפסוק "ואברהם זקן בא בימים", שאברהם לאחר פטירתו בא עם כל הימים שהיה חי בהם על פני האדמה, והתפאר בהם, שלא היתה לו שניה אחת לא מנוצלת היטב לדברי תועלת. וזה ההסבר בדברי חז"ל הנ"ל, שכל דור שהימים שלו הם ריקים ממעשי מצוות ומלימוד תורה, אז אותם ימים לא מסייעים לבניית בית המקדש כלל, ולכן מעלה עליהם הכתוב כאילו החריבוהו. אבל הצדיקים אשר ימיהם מלאים זיו ומפיקים נגה, ודאי שאם יש דבר שמקרב את בית המקדש ביותר, הם אלו ימי הצדיקים העמוסים בצדקה וחסד, זיכוי הרבים ולימוד תורה.

מעתה לאחר שזכינו להבין מה אנו צריכים לעשות כדי לבנות מחדש את חומות ירושלים, מעתה עלינו לברר מה הפסדנו בחורבנה של ירושלים כדי שנזכה לדעת למה לצפות כשהקב"ה יבנה לנו את הבית השלישי במהרה בימינו. כותב הסבא מקלם באחד ממאמריו, שהפסוק "עמודיו עשה כסף רפידתו זהב, מרכבו ארגמן, תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים", בשיר השירים [ג,י] מרמזים על בניית בית המקדש, שכן מחבר שיר השירים היה שלמה המלך שבנה אף הוא את בית המקדש. וכוונת שלמה ע"ה היא לרמז לנו שאף על פי שאנו רואים שבית המקדש בנוי מבחינה חיצונית מכסף זהב ארגמן ושאר חומרים יקרים, מכל מקום אין כל אלו שווים אלא בזמן שתוכו ופנימיותו של בית המקדש, מלאים באהבה של בני ישראל לקב"ה ובין אדם לחבירו.

ובשביל לישם את ההאהבה הזו, ניתנה לנו תורה, שרוב רובה של תורה מלאה בהדרכות כיצד לכבד את הזולת, ולא עוד אלא שלמידה ושינון של ההלכות הרבות בין אדם לחבירו, יוצרים אצל האדם רגש חד לתחושת הזולת, עד שממילא האדם לא מסוגל לפגוע בזולת. ה'חזון איש' היה מגדיר אהבת חינם, על ידי משל ליד ימין שתתן מכה ליד שמאל, הרי שני הידיים מחוברות לגוף אחד, וכשזו סובלת אף זו סובלת. כמו כן צריך להיות רגש הלב בין יהודי לחבירו, כי בזמן שהאדם מרומם את הזולת ונותן לו את הכבוד וההערכה המגיעים לו, הוא בעצם מרומם את עצמו בצורה עקיפה. כל עוד כלל ישראל מכבדין ואוהבים זה לזה, אין אומה ולשון שיכולים להזיק להם, שכן כלל ישראל הוא בריאה שמעל הטבע, והקב"ה כתב בתורתו "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל", והסבירו המפרשים, שבזמן שעם ישראל מתנהג באחדות, אין למקטרג רשות להראות את האון והחטאים שעושים ישראל לפני בית דין של מעלה ולקטרג. אך בזמן שמתנהגים בפירוד חס ושלום, אז מתחזק עוד יותר המקטרג ה' ירחם. ובזה פירשו המפרשים את הפסוק "אפס קצהו תראה, כולו לא תראה", שאמר בלק לבלעם, שאם תצליח למצוא בעם ישראל קצוות קצוות, שכל אחד נפרד מהכלל על ידי שתופס לו "פינה" משלו, אז תראהו ותוכל לקללו, אך אם תראה את כולם יחד מאוחדים, אז באופן כזה "לא תראה", ולא תוכל לקללם. הברכה של עם ישראל מותנת באחדות שלהם זה עם זה.

מעתה נבין מעט יותר טוב את המדרש שבו פתחנו, הרי הצדיקים הגדולים כמשה רבינו, לא שואפים להוכיח את עם ישראל, אלא אדרבא מחפשים שכולם ישתלמו ברוחניות ובגשמיות כך שלא יהיה את מי להוכיח. אך לצערנו ישנם מקרים שבהם צריך להוכיח, אך כיצד יכלו הצדיקים לפתוח פיהם מול עם שלם ולהחזירם בתשובה? לכן ניתנה תורה לעם ישראל, וכשרואים כל העם את מעלת הצדיקים העוסקים בתורה יומם וליל, ואת קיומם הבלתי פוסק ממצוה למצוה נוספת, על ידי ניצול היום על ידי כחות על טבעיים,וכן רואים כיצד מתעלים ומזדככים הם הצדיקים ובני התורה בלימוד התורה והיראה, וכיצד בוהק אור מפניהם ושופע מנוחה ושלוה על כל הסביבה. או אז ממילא דברי הצדיקים יעשו פירות, כיוון שיכירו כל העם את ערכם ויקבלו מהם תוכחה. ולכן דווקא ניצול ימיהם של הצדיקים יזרז את בנין בית המקדש, כי כשרואים אנו את החיות המופלאה הזו ששואבים הצדיקים מהתורה הקדושה, על ידיה אנו חוזרים להאמין שבאמת אפשר לאהוב את כל הסביבה ולהתנהג ביושר ואמת ועדיין לא להפסיד מכך. ה' יזיכנו להמשיך ולהפנים את מעשיהם של צדיקים לחיי היום יום שלנו, ויקרב את בנין מקדשנו בקרוב, אכי"ר.