השבוע נותנת לנו התורה הקדושה, מתנה עצומה. בפרשת השבוע אנו מקבלים מה' יתברך את המשקפת ממנה רואים את העולם מהצד האמיתי שלו. איזה צד אמיתי יש בעולם שעוד לא היכרנו? בואו ניתן לפרשת השבוע את רשות הדיבור: כל אדם מגדול עד קטן, שיקח רגע ויביט סביבו, מיד ישים לב שהעולם שלנו מתחלק לשני קבוצות של אנשים, הילדים מכנים אותם בשם 'הטובים' ו'הרעים'. הצד הטוב שבעולם מורכב מאלפי מפעלי חסד גדולים, המכניסים בכל שנה אינספור זוגות חסרות אמצעים תחת חופה וקידושין, וכן ממלאות חסרונן של קיבות ריקות מפת ומים, ומספקות להן כל חסרונן, אחרים הולכים בין בתי חולים ובתי אבות מעודדים חולים ומשמחים אותם, ואפילו כל אדם בביתו שמסייע ועוזר בצרכי הבית, גם הוא מכלל האנשים 'הטובים'. ומצד שני רואים אנו אנשי עולם שפלים ומבוזים, שכל ימיהם מתבזבזים במחשבות שאינן הולכות בדרך התורה, ועוד דוגמאות שאינן כדאיות לעלות על גליון קדוש זה.

גם קבוצה זו כוללת אנשים קטנים שחושבים שאיש אינו רואה אותם בביתם, ושם רודים בכל בני ביתם בכעס או באלימות, וגם הם מכלל האנשים 'הרעים' יכתבו.

ובכן, אם ישאלו אותנו מהו הקו המפריד בין שני הקבוצות המוזכרות לעיל? איך נוכל להבטיח לעצמנו שנזכה ונתעלה להיות מאותן האנשים הנמנים בקבוצה המתורבתת והאיכותית, ולא ניפול להתדרדר חלילה להכתב ולהחתם עם אותם המוזכרים בקבוצה השניה? לצערנו רוב האנשים בעולם חושבים שהם יודעים את התשובה לכך, ופועלים בהתאם לרחשי ליבם, וזהו לפעמים מתכון בדוק לצעוד בראש הקבוצה 'הרעה', והסיבה לכך היא בכל דבר בעולם הזה מעורבב גם טוב וגם רע, ולכן יתכן שהדברים שנראים לנו הצעדים היותר טובים שלנו הם אלו שיגרמו חס ושלום לנפילתנו, ויתכן שבדיוק הדבר שאנו דוחים אותו בשני ידינו ומתרחקים ממנו, הוא הפתח לכל הישועות שלנו. לסיכום. בעולם הזה אין טוב ברור ואין רע ברור, יתכן שהטוב הוא הרע והרע הוא הטוב, כמו שהמשיל ה'מסילת ישרים' את הענין לאדם שהולך עם כיסוי על עיניו על יד שפת הנהר, שודאי סכנתו צפויה לבוא. אם כן איך מורידים את הכיסוי מהעינים, וזוכים להשקפה ברורה מהי הדרך אשר נלך בה והמעשה אשר נעשה?

כאן נכנסת פרשת השבוע לתמונה, הקב"ה פונה בלשון יחיד לכל יהודי ויהודי, בציווי ובקשה: 'ראה!'. הרי לכל טיול שאנו הולכים, אנו מקדימים לקחת מפה שתורה לנו לאן הולכים ומהיכן חוזרים, כמו כן בעניננו מצוה הקב"ה: לפני שאתה יוצא ל'טיול החיים', תצייר לך היטב את הדרכים שקיימות בעולם הזה, תבין יש טוב ויש רע, תראה את הנולד מכל מעשה, אל תחשוב שהכל יהיה בסדר כמו עכשיו, אחרי זה הקב"ה ממשיך ואומר 'אנכי נותן לפניכם', כאן כבר הגענו לעצה השניה בדרך לעליה, והיא להתבונן מי הוא זה שקבע את הדרכים הללו בעולם, 'אנכי' זועק הקב"ה, 'אני זה שתכננתי את העולם שאתה חי וממשיך לחיות בו' ועכשיו השיקול הרבה יותר פשוט, אם היוצר של העולם הזה רוצה להדריך אותי כיצד ללכת בעולם הזה ולא ליפול לבורות והמלכודות שנמצאות בו לאין ספור, אז פשוט שהדבר הכי חכם הוא ללכת איתו בכל הכח, כי רק הוא יודע מה טוב לי, והיכן הדרך בשבילי! חוץ מזה הוא גם יכול להציל אותי מכל צרה כיוון שהוא כל יכול, אם כן למה שאני יעזוב אותו, וידמה למי שטבע בים וזרקו לו גלגל הצלה, וסירב לקחת אותו?! אין לי פנאי להתלבטיות מיותרות, כל יום שאני רחוק ממנו - אני מבזבז זמן ב'טיול החיים'! יכולתי להנות יותר להבין יותר ולקבל יותר, אז למה שאני אתמהמה?!.

ועתה לעצה הכי חשובה שהפסוק נותן לנו, והיא כולה מקופלת בתוך המילה 'היום'. נכון שכבר היו לנו ימים לא מועטים שבהם היינו קצת רחוקים מה' יתברך, המדריך היחיד לאדם בעולמו, אם כן יכול להיות שנרגיש שאולי המסלול הזה כבר לא בשבילנו, לכן בא הקב"ה ומוסיף את המילה 'היום'. כביכול הוא בא עד לאוזן שלנו ולוחש לנו: 'אז מה אם עד היום לא היית לצידי, אז מה אם חשבת שיש לך דרכים יותר חכמות משלי?', לקב"ה יש מסר אחד: מבחינתי כלום לא קרה, רק תבוא ותתקרב, רק תבוא ותפתח איתי דף חדש, אל תוציא אותי מהחיים שלך, יש לך מקום אצלי לא פחות מאף אחד אחר, יש לי תכנית עליה לחיים שלך לא פחות מכל אותם 'מצליחנים' שמסביב, רק תן לי את הרשות להיות המדריך שלך! תן לי מקום בלב שלך, תקח מצוה או שנים, תתמיד בהם, תקשיב לי - מהעצות שלי לא מפסידים!.

צריכים אנו לקחת את הדברים הישר אל תוך הלב, כיוון שהיצר מפחד מאוד מאוד מהמצאותם שם. כל היום מטרתו היא להכביד את ליבנו בטרדות או משימות משונות, העיקר שלא נקח את היד שמושיט לנו הקב"ה בכל יום לשוב אליו, וכלשון המסילת ישרים: 'יודע הוא (היצר הרע) שאילולי היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם, ודאי שמיד היו מתחילים להנחם (לשוב) ממעשיהם'. הרי מבחינת היצר זו תהיה קריסה מוחלטת, כיוון שבכח התשובה למחוק את כל הרע עד השורש, ואם זה יקרה, נמצא שהיצר עבד שעות נוספות להטות לבבנו לה' יתברך והכל היה לריק, ולא רק שכל העבירות נמחקות עוד יהפכו לזכויות ולמצוות, שזה דבר בלתי נתפס ברחמנותו האינסופית של הקב"ה, אם כן למה שלא נעצור לרגע אחד את רדיפות היצר, ונקשיב לקול שלא פסק מאז הר סיני, ונמצא בכל לב יהודי: 'אנכי ה' אלוקיך', יש בורא שרוצה בקירבתי, ראה!