לא לחינם סידרו רבותינו ז"ל שדווקא בשבת הראשונה בתוך חודש הרחמים והסליחות נקרא כולנו את פרשת שופטים. רוב המפרשים פירשו את הפסוק הראשון שבה 'שופטים ושוטרים תשים לך בכל שעריך' בתור רמז לאדם שצריך לדאוג שבכל אחד מה'שערים' שבגופו, שהן העיניים והאזניים נחירי האף והפה, תהיה ביקורת וחשבון, ולא כל הרוצה להכנס ולצאת יעשה זאת ללא מחשבה מוקדמת, על האדם לבחון את מה שמכניס לפיו, ואת מה שמוציא משם, וכן באזניו צריך לברור היטב מה לשמוע, ובעיניו מה לראות, ובנחיריו לא להריח ריחות אסורים. בחדש שבו אנו מקבלים סיוע גדול מן השמים, שיעזור לנו למשוך רחמים גדולים במשפט המרטיט, צריכים ה'שוטרים והשופטים' לעבוד שעות נוספות, ולדקדק בכל תוקף במעשי האדם, וכך לצמצם את התערבות היצר הרע במעשינו.

בדורות האחרונים, כך מספרים, כשהיו מכריזים בבית הכנסת על בואו של חדש אלול, היו מתמלאים כולם חיל ורעדה ולא עוד אלא שחלקם גם היו מתעלפים, רק מהמחשבה על יום הדין הגדול והנורא. בדורות אלו, שה'קידמה' לקחה מהאדם הרבה מחדות הרגש שלו, מתקשים אנו יותר לחוש את אימת הדין, ואת הריח הטוב שמתפזר בעולם, כתוצאה מהתעוררות התשובה בכל רחבי העולם.  מהי הדרך שבה צריכים אנו ללכת, כדי לחוש היטב את הימים הבאים לקראתנו? איך נמנע מן היצר להמם את עיננו, עד שביום כיפור ניזכר שהיה לנו חודש להתכונן, וכבר אינו?

העצה הראשונה, הפשוטה ביותר, היא ההבנה שככל שאנו יודעים יותר ולומדים יותר את מהותם של ימים אלו, כך גם התחושה שתיווצר בליבנו תהיה בהתאם, כמה שיותר נרגיש את המשפט, יעמדו לצידנו כלים חזקים יותר לעבור אותו בהצלחה. היו גדולי עולם שהיו ממעטים אפילו מסדרם הקבוע, אך ורק כדי להוסיף ללוח הזמנים שלהם עוד כמה שעות של מוסר, רק שחס ושלום לא נהיה שאננים לקראת הימים הנוראים. רק המחשבה שהולכים לקחת את כל מעשינו, ולהעביר אותם אחד אחרי השני לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, כמה אהבתי השנה את ה' יתברך? כמה יראתי ממנו? כמה פעמים הסתלקתי מהספק, כשלא ידעתי מה ההלכה אומרת? הכל יעבור לפניו יתברך, והדבר חייב לגרום ללב להפתח.

עוד נתון חשוב שעשוי לגרום לתחושה שלנו להתעורר לקראת הימים הנוראים, מבוסס על הגמרא במסכת סוכה: 'אם פגע בך מנוול זה - מושכהו לבית המדרש'; כשאת האדם מקיפים חבורה של אנשים יראי שמים, שמרכז עבודתם בימים אלו היא להפנים את חשיבות הימים, ואת יקרת התשובה, העינים מקבלות רושם אמיתי מהי התעוררות תשובה והלב מתחיל להתעורר. בחבורה הדרך לתשובה הרבה יותר קלה, לא לחינם מנה הרמב"ם, את החברה של האדם כאחד הדברים המונעים את האדם מתשובה, כשהחברה היא קלוקלת, ולהיפך, כשהחברה איכותית, יותר קל לאדם למצוא את הדרך לבוראו.

למרות כל הכתוב לעיל, צריך האדם לזכור, השמחה היא עדיין המפתח שלנו לברוח מפיתויי היצר, כל חשבונות הנפש, צריכים להיות מלווים בהרגשה פנימית, שדווקא בגלל שאני כל כך חשוב לה' יתברך, לכן כל כך מקפידים עלי במשפט. כמשל הבגד של המלך שצריך להיות נקי ומצוחצח, וכל לכלכוך אפילו הקטן שבקטנים יפסול אותו מלהיות הלבוש הממלכתי. כך גם עם ישראל, שהם כעין לבושו של מלך, שעל ידי שמסתכלים עליהם רואים את השכינה ששורה עליהם, אם חלילה יהיו מלוכלכים בעבירות, מיד יצטרכו לזיכוך וניקוי.

הסבא מקלם היה אומר: 'לאנשים גדולים יש מעשים גדולים, לאנשים קטנים יש מעשים קטנים', ופירוש דבריו הם: יכול להיות ששני אנשים עושים את אותו מעשה, רק שאדם אחד מוקיר ומעריך מאוד את אותו מעשה, והשני עושה אותו אך ורק כדי לצאת ידי חובה, ולכן הראשון שמעריך את מעשיו, יצא אדם גדול, והשני לעומתו, למרות שיעשה בדיוק את אותן מעשים שעשה הראשון, יצא אדם בינוני ומטה. הרי כולנו לומדים בדיוק את אותה התורה שלמד הגאון מווילנא, אם כן מדוע אנו כה רחוקים מהשגתו? אלא ודאי ההערכה והאהבה לתורה שלנו, רחוקה משלו, בדיוק כמו שההשגה שלנו רחוקה משלו. הוא הדין לנושא שלנו, חודש אלול שלנו יראה כחודש אלול אמיתי, שבו נרגיש איך ש'דודי לי' רק לאחר שנקיים אנו את ה'אני לדודי', ועד שלא נשתדל לפלס מקום בלבנו ולהגיע להבנה אמיתית כמה אוצרות רוחניים אפשר לרכוש בזמן כה מועט, לא נרגיש אפילו מה אנחנו מפסידים.

'כי נער ישראל ואוהבהו', ר' ישראל מסלנט היה מסביר שהעובדה שישראל תמיד מרגישים כמו נערים שזה עתה החלו לעבוד את ה' יתברך, כאילו ידיהם עדיין ריקים מתורה ומצוות, דווקא זה גורם לקב"ה לאהוב אותם יותר. בעבודת ה' שלא כמו בשאר חלקי החיים, צריכים לדעת ששובע יכול לבוא אך ורק ממקום אחד, הוא היצר הרע, רק בעבודת ה' מי שמרגיש שעושה מספיק - אינו עושה כלום, ומי שמרגיש שעדיין לא יצא ידי חובה - הוא זה שעושה ועושה, והסיבה לכך היא שהעבודה את ה' היא בלב, וללב אין סוף ואין גבולות, וכמה שרק תכניס בו יותר תוכן הוא יותר ישמח, לכן אדם שמרגיש שובע, מסתבר שעדיין לא עובד עם הלב, אלא רק במעשים חיצוניים. אברהם אבינו שעשה חסד מהלב, גם ביום לוהט עם כאבי תופת יצא לרחוב לחפש למי אפשר לעזור. אם כן כל שכן, שכל אחד מאיתנו, ולא משנה מה דרגתו הרוחנית, צריך לכפות עצמו להתעלות יותר בחודש שבו כל צעד נמדד בשמים, פי כמה וכמה. ה' יזכינו לנצל כל דקה ודקה בחודש זה, ולזכות מן השמים לתשובה מאהבה, אכי"ר.