"אתם ניצבים היום כלכם לפני ה' אלוקיכם, ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל, טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב מימיך". פרשת השבוע פותחת בפסוק זה, המספר כי משה רבינו ביום  האחרון לחייו כינס את כל עם ישראל להכנס בברית עם ה'. משה רבינו, כמבואר בהמשך הפסוקים, מסביר להם היטב מה המשמעות האמיתית להיות יהודי, כמה גדולה החשיבות בלהיות עם ה', המייצג את הבורא יתברך בפני כל באי עולם. אך בכל זאת, התקשה הנצי"ב מוולאז'ין בפירושו על התורה, מדוע היה צריך הפסוק לפרט את כל מי שנמצא שם, "ראשיכם שבטיכם וכו'..", ולא הסתפק לומר "אתם ניצבים היום כלכם"?

ומסביר הנצי"ב שישנו יסוד גדול שמשה רבינו רצה ללמדנו כאן בפרשה זו, והוא שאף על פי שכל עם ישראל נכנסו באותו יום לברית עם ה' אלוקיהם, וההשגחה של הקב"ה באופן כללי היתה על כולם, אך פירט משה רבינו את כל שכבות העם בעם ישראל כדי לרמז שלכל שכבה ישנה סוג של ברית שונה עם ה' יתברך. באופן כללי התורה נתנה לנו תרי"ג מצוות ובאו חכמים והוסיפו עוד כמה מצוות גזירות וסייגים, אך אם נתבונן בכל יהודי בצורה פרטית נראה שכל אדם הוא עולם בפני עצמו, ולכל אחד יש דרך אחרת להתחבר לקב"ה.

הדור שלנו הינו דור לא קל, וכל יום שעבור העולם נעשה יותר ויותר חומרי. הטכנולוגיה סוחפת אחריה המון רב, ואיתה גם התרבות החילונית השורצת ברחוב. הכלים האימתניים שנותנת הטכנולוגיה לאדם הופכים את כל מה שהיה עד עתה שבוי בדמיון של האדם, לפרוץ החוצה ולזהם את העולם היקר שלנו בתאוות אשר לא ידעו שובע. מנגד לזה חייבת להיות התעוררות לאדם מצד הקדושה כדי שלא יפול אף הוא וימשך אחרי הרשת הדביקה שפורשת התאוה הרעה בפתח ביתו של כל אחד ואחד מאיתנו. התורה נקראת אמת, מכיוון שלא משנה באיזה דור נהיה – תמיד תשאר אמיתתה אחידה, אך כל שאינו דבוק באמת התורה בקלות יכול לסלף את האמת של חייו ולחשוב שמה שהוא רואה בעיניו זה הדבר הנכון והראוי לעשות. ולכן אנו רואים כמה אנשים טועים ונמשכים אחרי הרכילות הרבה אשר מציעים העיתונים וערוצי התקשורת, ולא נזכיר גם את הפגם הגדול שנפגמת הנפש מאותן ראיות אסורות שנמצאות שם, ואם זה היה הבעיה – ניחא. רק שהבעיה היא שהאדם מתחיל לחשוב שמה שכולם עושים הוא הדבר הנכון, אפילו כשהוא סותר את אמת התורה. והיותר גרוע שהוא מנסה להכניס את העקימות הסוררת ברחוב לתוך רצונה של תורה, ולחשוב שזה זה רצון התורה ה' ירחם.

כשניתנה תורה לעם ישראל היא ניתנה לכל יהודי, אך כיוון שהקדמנו לומר שישנם סוגים רבים של אנשים בעם ישראל, לכן נמשלה התורה למים, לרמז לנו שכמו שהמים השקופים מקבלים את הצבע של המשקה שאיתו הם מתערבים, כמו כן התורה כשהיא נמסכת בדמו של האדם היא מקבלת את האופי של האדם שלומד אותה, ומחזקת אותו למוסר מידות ודרך ארץ דווקא לפי אופים. כשנבין כמה תוכן עצום יש בתורה הקדושה וניתן לה לחדור פנימה בתור נימי נפשנו, נבחין כיצד אנו מוצאים את הקו שבו נלך ונתחזק בעבודתו יתברך, עד שכל היצרים השוררים בחוץ לא יצליחו להרחיק אותנו מבוראנו. כשהאדם עובד את ה' ועדיין מרגיש הפרעות רבות במהלך עבודתו, זה סימן שהוא בדרך הנכונה, כי היצר הרע לא מעכב משהו שהוא לא מפחד ממנו, ואם בכל זאת הוא נותן לאדם הפרעות והתקררות בעבודת ה', זה צריך לשמח את האדם מאוד כי עבודתו חשובה מאוד כלפי הבורא ברוך הוא. אך כדי לקבל כחות חדשים בעבודתו יתברך, צריך האדם למצוא לעצמו את המצוות שאליהם הוא יותר נמשך בעבודת ה' ולטפח אותם בכל כחו. וגם בלימוד התורה ישנם הרבה סיגנונות לימוד וישנם כאלו שמתחברים יותר לדרך העיונית וכאלה שיותר לבקיאות. כאלה יותר לפשטות התורה וכאלה לדרשותיה. סך הכל בתורה יש מענה לכל נפש ורק צריך האדם למצוא את הבאר שממנה הוא צריך לשתות.

וכשימצא האדם את הדרך בה הבורא מבקש ממנו לילך, יראה הוא כמה האהבה לבוראו גדילה בקרבו וממילא יבזה כל משיכה לחומריות השלילית המהפנטת כל כך הרבה אנשים טועים. ואדרבא החיים החומריים של האדם ברגע שהוא מוצא את השביל אל האושר רק הולכים ומתעלים, והדברים בדוקים. אדם שנמצא בכל רגע במחשבתו עם ה' יתברך, זוכה ורואה בישועתו בלא הפסקה. העזרה השמימית היא דבר נצרך בעולם הזה, ולמרבה הצער לא הרבה יודעים להעריך אותה. האדם שיודע שכשהוא צועק לאביו שבשמים יש מי שמקשיב לו, יחסוך לעצמו טרדות כה רבות עד לא יפסיק פיו לחייך. הסייעתא דשמיא צריכה להיות חלק בלתי נפרד מחיינו, התחושה שעם ה' אנו יכולים לעבור כל מכשול, ובלעדיו אפילו לא נוכל לקום בבוקר חס ושלום, זהו מה שאמר דוד המלך עליו השלום "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עימדי".

כולנו ניצבים לפני ה' אלוקינו השבוע למשפט אשר יכריע את כל השנה כולה, וברגעים אלו אם היצר הרע לא נותן ללב להרדם, בדרך כלל משתדלים לקבל קבלות אשר ימתקו את הדין, והנה הרוב המצוי של הקבלות אינם מחזיקות מעמד, וכל אחד מאיתנו מחפש לעצמו משהו קטן שבאמת ישאר בליבו גם לאחר השנה הבאה. אי אפשר לתת המלצה מדויקת לכל אחד מה הדבר שמתאים לו לקבל לקראת השנה החדשה, אבל עיצה אחת צריכים כולנו לזכור, בואו נתחבר לה' יתברך בדרך שתאהיב אותו עלינו, בדרך שבה נזכה להגיע להרגשים מרוממים כשאנו איתו יתברך. שתאתגר אותנו, שתיצור לנו שאיפות רוחניות, שתעסיק לנו את המחשבה. כולנו מצפים לשנה חדשה טובה יותר, אבל הכלל של "ובירך אלקים את מעשיך", חל גם ברוחניות וללא השתדלות מצדנו לא יועילו כל הכיסופים.. שנה טובה ומבורכת לכל עם ישראל וכתיבה טובה לחיים טובים ולשלום אכי"ר.