הרב יוסף חיים שליט"א - חקת

אמונה פשוטה

עם קצת העמקה בפרשת השבוע שלנו, יכולים אנו להבין כמה יקרה וחשובה האמונה של יהודי בה' יתברך. אין בכוונתנו להוכיח מציאותו של ה' יתברך - באשר הוא דבר פשוט וברור, אלא רצוננו בזה המאמר לברר לכל יהודי מהי חובת האמונה וצורך ההשתדלות שצוונו עליו בהר סיני. כיוון שברבות הימים נשתכחו יסודות יהודיים אלו, מן המוכרח להאריך ולבאר במקום שבדורות קודמים היה ניתן יותר לקצר.

לאחר שדיברו עם ישראל בגנות ה' יתברך ומשה, וקינטרו על מחסורם בלחם ובמים, שולח הקב"ה אליהם את 'הנחשים השרפים', ולאחר שננשכו  ומתו עם רב מישראל, מגיעים הם אל משה ומבקשים סליחה, משה על פי הדיבור מכין דוגמא של שרף (סוג של נחש מסוכן) מנחושת, ותולה אותו על נס. וכל המסתכל עליו מיד.

המשנה במסכת ראש השנה (כט.) תמיה על סוג רפואה זה: 'וכי נחש ממית או מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמים - היו מתרפאין, ואם לאו - היו נימוקים (מחמת הנכישה)'.

כאן מתברר לנו יסוד גדול באמונה, הרי אותו דור ראה ניסים בכל רגע וזמן, כמו שראינו במדרשים שענן היה מקיף אותם ומונע מהם להזיע, הבגדים שלהם לא בלו במשך ארבעים שנה, האוכל היה מגיע מן השמים היישר לתוך האהל, כל האומות פחדו ונבעתו מהם, ועוד שלל ניסים שאין הדף מספיק להכילם, ובכל זאת ראה ראינו שהם היו צריכים אמצעי חיצוני שיזכיר להם להביט מעלה, ולכוון ליבם לאביהם שבשמים. כמה מוסר אנו צריכים לקחת מכאן. היצר נותן לנו תחושה שאנו מאמינים גדולים בה' יתברך, ומוליך אותנו שולל שאין לנו צורך בחיזוקים חיצוניים.

האדם יכול למדוד את האמונה שלו בדרך אחת, כמה קורת רוח ומנוחת נפש יש לו ברגעי לחץ. ככל שיש לאדם יותר חרדות - כך צריך הוא לדעת שהוא רחוק מהאמונה האמיתית. זה נכון שיש דברים שנראה שאין סיכוי לאדם לעמוד מפניהם ללא פחד או לחץ, כגון הדאגה הטבעית לאב על בנו, או הפחד שאופף בחוץ ממלחמת הטרור בארצנו, אך צריכים אנו לדעת שכל זה רק לפני שהתחלנו לעבוד על מידת האמונה והבטחון שלנו. כל אדם שתשאל יגיד לך ללא ויכוח שהקב"ה הוא כל יכול, ואין דבר העומד בפני רצונו, אך ברגע שאנו צריכים לבטוח ביכולתו להושיע אותנו, מכניס לנו היצר הרע כל כך הרבה חשבונות והרהורים, עד שלפעמים אנו חושבים שאנו קובעים את עתידנו, ועושים דברים היפך רצון התורה כדי לשנות אותו. ומה העלנו בחכתנו חוץ משק של עבירות? הרי מהיפך רצון ה' אי אפשר להרוויח! וגם אם יראה האדם שהוא מרוויח - שידע שאין לרווח הזה שום קיום, ולא לעולם חוסן.

לכן צריך האדם לאזור אומץ ולהתחזק באמונה ובבטחון שה' יתברך הוא רופא חולים, הוא מזווג זיווגים, הוא זן ומכלכל לכל מביצי כינים ועד קרני ראמים, בכל רגע ורגע מאז בריאת העולם. האדם שמאמין רואה ברכה בכל מעשה ידיו בבירור, מה גם שעבודת המידות שלו היא הרבה יותר קלה, אין לו צורך לקנאות כיוון שהוא מבין שכל מה שיש לו הוא מתנת שמים, וכל מה שאין לו עדיין הוא מהסיבה שה' יתברך מבין שלא יטיב לו לקבל דבר זה כרגע. גם גאוה לא תבוא בחשבון - כי על מה יש להתגאות אם כלום לא שלי. הוא גם אף פעם לא מפסיד - כי גם ככה כלום לא שלו, כי לה' הארץ ומלואה. השמחה במצוות ה' תושג הרבה יותר בקלות לאדם המאמין, שכן הוא רואה בעיני שכלו את הקב"ה לפניו תמיד, ומרגיש שיש מי שרואה אותו ומתפעל ממעשיו בכל רגע, גם לימוד התורה שלו עולה הרבה יותר גבוהה, שכן גם בלומדו סוגיות על שור שנגח פרה, שומע הוא את קולו של הקב"ה מדבר מבין האותיות. האמונה מפיחה תקווה בכל צעד ושעל בחיינו, ומאירה אפילו את המקומות החשוכים ביותר בעולמנו.

בנושא ההשתדלות של האדם, צריכים אנו לדעת שאין בזה הלכות פסוקות, מהסיבה שהכל הולך לפי תחושת הלב. מה גם שהנושא מאוד רגיש, כיוון שבקלות יכול אדם לחשוב שהוא מאמין שהקב"ה זן ומפרנס אותו ולהפסיק לעבוד, ובסוף יתברר שאין זה אלא עצלות או אדישות. עיקר ההשתדלות של האדם צריכה להיות בלהשתדל להיות מאמין אמיתי ולא לשקר על עצמו. מספרים על הגאון ר' חיים מוולאז'ין שפעם אחת תקפה אותו מחלה מסוימת, וכנהוג באותה תקופה הלך הוא אל מקיז הדם על מנת שיוציא מגופו את הדם הרעיל, לאחר ששמו עליו את העלוקות, יצא עם צעיף המכסה אותם והלך אל רבו הגאון הקדוש ר' אליהו מווילנא. כשהגיע ראה מספר תלמידים יושבים לפני הגאון ושומעים שיחה מחזקת באמונה. במהלך השיחה הוריד ר' חיים את הצעיף ואת העלוקות למרות שעדיין הרגיש בחולי, אך משעברו ופסקו לדבר באמונה והחלו באחת מסוגיות הש"ס, החזיר ר' חיים בחזרה את הצעיף והעלוקות. משראו זאת חביריו מיד שאלוהו לפשר מעשיו, מדוע הוריד ואח"כ החזיר את הצעיף והעלוקות? ענה להם ר' חיים שכשדיבר הגר"א באמונה ובטחון, הרגשתי בליבי שאין עוד מלבדו יתברך, ואין הקב"ה צריך שום עזרה מרופא כדי לרפאות אותי, אך לאחר זמן הרגשתי בליבי את האמונה מתרופפת קצת, לכן כדי לא לשקר את עצמי החזרתי את הצעיף והעלוקות בחזרה. רואים אנו כמה חשוב הקשר בין האמת לאמונה.

אך גם צריכים אנו לדעת שכמו שאדם שלא מאמין סובל מקפיצתו החפוזה למדרגות שעדיין לא הגיע עליהם. כן האדם שהגיע לאמונה סובל מחסרון האמונה, כמו שמצאנו ביוסף הצדיק שעל השתדלותו היתרה לצאת מבית האסורים נענש בהארכת שהותו שם במשך שנתיים, עוד מצאנו בפרשתנו שמשה רבינו נענש על שהכה בסלע כדי שיוציא מים, ולא דיבר אליו, וזה גם התפרש כהשתדלות מיותרת, לכן צריך האדם לדעת תמיד מהי מדרגתו באמונה ולא לסגת ממנה, אלא אדרבה לשאוף לעלות מעלה מעלה, כי היא חיינו ואורך ימינו. ה' יזכנו להיות מהבוטחים בשמו באמת לשכן ארץ ולרעות אמונה. אכי"ר.